מגורש נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בקשה להבאת ראיות לסתור לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן "חוק הפלת"ד").

המשיבה נפגעה בתאונת דרכים ביום 29.09.08.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. תחילה לא נקבעו למשיבה בגין התאונה, אחוזי נכות צמיתה אך לאחר החמרה במצבה הרפואי, נקבעו לה ביום 5.03.13 ע"י הועדה הרפואית שדנה בתביעתה להחמרת מצבה הרפואי, אחוזי נכות צמיתה משוקללת 19% המורכבים מנכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר לפי סעיף 37(5)א' לתקנות הביטוח לאומי ומנכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות גב תחתון לפי סעיף 37(7)א' לתקנות הביטוח הלאומי.

לטענת המבקשת, בפני הועדה הרפואית לא היה תיעוד רפואי מלא ו/או רלבנטי בעניין מצבה הקודם של התובעת, ואין התייחסות של הועדה לבעיות עבר דומות של התובעת. כך, מהתיעוד הרפואי עולה כי עוד בשנת 1998 התלוננה התובעת על כאבים בכל חלקי גופה בפרט בגבה התחתון, ובעקבות תלונות אלו, בוצעו לתובעת צילומים אשר הדגימו שינויים ניווניים בע"ש צווארי ושינוים ניווניים עם היוצרות של רווח בחוליות בע"ש גבי ומותני. בחודש אפריל 2008 אובחנה התובעת כסובלת מכאבי צוואר ומשינוים ניווניים בע"ש ומכאבים בע"ש מותני.

מוסיפה וטוענת המבקשת, כי התביעה לנכות מעבודה הוגשה בשנת 2009 ומאז נבדקה התובעת ע"י שלוש ועדות רפואיות שונות ובכולן נקבע חד משמעית כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה הנדונה. המבקשת מציינת כי התובעת נשאלה בקשר לעברה הרפואי אך שללה בעיות קודמות כלשהן בע"ש כפי שעולה מטופס התביעה מיום 26.08.09 עליו חתמה, וכן בתשובה לשאלה שהופנתה אליה ע"י מומחה רפואי של המל"ל. עוד, עולה מדו"ח ועדה רפואית מיום 15.04.10 כי לפי התרשמות מומחי המל"ל, התובעת אינה משתפת פעולה באופן מלא.

מוסיפה וטוענת המבקשת כי הועדה הרפואית לא התייחסה כלל לשאלת הקשר הסיבתי, ועל כן, לאור קיומו של עבר רפואי מוכח בעמוד השדרה הצווארי והגבי, יש מקום להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הנכות ע"י הועדה הרפואית ושיוכה לתאונה הנדונה בשל תיעוד רפואי חסר, וקבלת מידע שגוי אודות מצבה של התובעת עבור לתאונה.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לטענתה מדובר בתאונה משמעותית שגרמה לה נכות זמנית בין 100% ל- 20% במשך כעשרה חודשים. הוגש ערעור על קביעת הועדה מדרג ראשון לבית הדין לעבודה, שהחזיר את הדיון לועדה ושוב הוגש ערעור לבית הדין על החלטת ועדת הערר מיום 8.9.11 אך הערעור נדחה. ביום 5.3.13, לאחר שהוגשה תביעה חדשה בגין החמרת מצב, נקבעה נכות בשיעור 19% בגיו הגבלות בתנועה בלבד. לטענת המשיבה, כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים, יש רצף טיפולי מיום התאונה ועד ליום 5.3.13 המוכיח את הקשר הסיבתי.

זאת ועוד, עצם קיומן של שלוש ועדות שקבעו שאין נכות צמיתה ואין הגבלה בתנועות, מנתק את הקשר הסיבתי בין המצב עובר לתאונה לבין המצב של התובעת כיום. עוד, טוענת המשיבה כי תיקיה הרפואיים של התובעת היו בפני הועדות ולצורך כך מפנה לדרישות של הועדות לקבלת התיקים הרפואיים. הועדות לא מצאו מקום לציין או להתייחס למצב הקודם של התובעת עובר לתאונה.

מוסיפה וטוענת המשיבה, כי יש רק רישום אחד מיום 24.10.07 לגבי תלונות בעבר בגין הגבלה בתנועות גב תחתון. בנוסף, בבקשה צוינו תלונות משנת 98' ולאחר מכן תלונות באפריל 2008, כאשר מרווח זה של 10 שנים אינו יכול להצביע על נכות. עוד נטען, כי השינויים הניווניים שאובחנו עובר לתאונה הוחמרו בעקבות התאונה ולאחריה כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שצורף בין היתר לתביעה בגין החמרת המצב, כאשר גם בדו"ח הוועדה האחרונה יש התייחסות לכל החומר הרפואי מהתאונה ועד ליום הבדיקה המצביע על החמרה בהגבלה בתנועות, מה שלא היה קיים לפני התאונה.

ביחס לטענה שהסתירה את עברה הרפואי, טוענת התובעת שכמי שעבדה ברצף עד התאונה, ראתה עצמה כאישה בריאה, ולכן לא סברה שיש לציין את עברה. יחד עם זאת, כל הועדות שבדקו אותה ועמד בפניהם תיקה הרפואי לא ראו בעבר הרפואי ממצא חריג, כאשר בגילה סביר שיהיו מדי פעם כאבי גב ושינויים ניווניים. לחילופין, טוענת המשיבה כי ניתן לקבל את הבקשה בחלקה רק ביחס לעו"ש צווארי או גבי.

דיון

הלכה היא, שהבאת ראיות לסתור על פי סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, תתאפשר במשורה, במקרים חריגים בלבד:

"ראיות לסתור מיועדות למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הוועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול... פסיקתו העקבית של בית משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד".

(ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77, 82).

וכן:

"סעיף 6ב' לחוק הפיצויים נועד בעיקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע... לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונאל נוסף של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית"

(רע"א 4484/06 מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח 1996 בע"מ (19/9/06)).

לאור תכלית זו של החוק, יש לפרש באופן דווקני את החריגים: